בתי כנסת עתיקים בצפת
חויה אישית - נסיה כהן

בית כנסת בצפת (הקדמה)
העיר העתיקה בצפת מרתקת, ומזמינה לתוכה קהל המבקש לחוות ולראות אוירה ייחודית של קדושה.
בכל פינה שבה יחפוץ המבקר בצפת להביט, תיגלה לעיניו ולליבו ההרגשה הקסומה שהעיר הזאת מעניקה למבקריה.

ביקור בבית כנסת בצפת הוא אחד מהחוויות שמציעה העיר מתוך מגוון רחב של פעילויות. אחד ממאפייניה הבולטים של העיר העתיקה בצפת הוא שהיא מבורכת בבתי כנסת, וכל בית כנסת בצפת מלא בקסם הייחודי שלו. בכל בית כנסת בצפת ישנם צדיקים ומקובלים שקשורים אליו, ואין ספור סיפורים המלווים אותו ומצטברים במשך מאות השנים האחרונות.

יופיו של בית כנסת הינו חשוב מאוד בעיקר בשל העובדה שעצם ההדר שישנו במקום, הוא זה שיכול להתחיל לפתוח לאדם את הלב בעומדו לפני מי שאמר והיה העולם. ידוע כי ביקור בבית כנסת בצפת מעורר אצל כל אדם שיכנס בשערי המקום רגשות התעלות כלשהי ממדרגתו הנוכחית. הקשתות, הבימה הגבוהה, הגוון הכחול כל אלו ועוד שאר עיטורים נוספים מייחדים את בית הכנסת בצפת ממקומות אחרים.

שורשה של המילה "צפת" מגיע מהשורש צ.פ.ה. בשל גובהה הרב של העיר, והיכולת לצפות לנוף הציורי הנשקף ממנה.
מרוב בתי הכנסת בעיר העתיקה בצפת ניתן לראות את הר מירון שם קבור ר' שמעון בר-יוחאי.
האר"י הקדוש הלך בדרכו של ר' שמעון בר יוחאי והמשיך ופיתח את תורת הקבלה. אין ספק כי ביקור בבית כנסת בצפת יכול לעורר באדם רגשות אמיתיים, ונגיעה בעומקה של היהדות.


                   






בית הכנסת אבוהב
המילה הנרדפת בשבילי לעיר העתיקה בצפת, זה בית הכנסת אבוהב .
אבוהב זה הכל. יש שם אוירה, יש שם את הקדושה, ויש את החמימות המיוחדת שאפשר לחוש אך ורק בצפת. בבית הכנסת אבוהב יש את כל עם ישראל, שילוב ייחודי של כל העדות, יש אותנטיות, יש שם הרגשת יחד ועם זאת הרגשה שכל העולם נברא אך ורק בשבילי.

בבית הכנסת אבוהב אתה יכול למצוא את עצמך לא פעם מתרגש מעצם היותם של הדברים הפשוטים ביותר. 
במקום נדיר כזה, כמו בית כנסת אבוהב אתה מוצא את עצמך מודה על הטוב שניתן לך, ועל חסד פשוט שנראה לכאורה דבר שבשגרה.התפילה שיוצאת ממעמקי הלב בבית הכנסת אבוהב, היא אישית כל-כך ועם זאת מחוברת ושייכת לכל אחד ואחד מתוך עם ישראל. התפילה באבוהב עולה היישר למעלה בלי מחיצות ובלי מתווכים.

לא פעם מצאתי את עצמי תוהה איך זה עובד שם..?
מה יש בבית הכנסת אבוהב שאין בבתי כנסת אחרים?

אחד הדברים שמשפיעים ביותר על המקום הוא קהל המתפללים שעבר שם במשך השנים. אני לא יודעת מה קורה בצד הגברי של בית-הכנסת, אבל בעזרת הנשים התחושה היא שבמשך השנים עברו שם נשים שלא תמיד ידעו קרוא וכתוב, אבל היה להם ניסיון בלתי רגיל בלעמוד בתחינה מול בורא עולם. קשה שלא לרצות להידמות לנשים צדקניות שכאלו, עם קשר חזק כל-כך לאביהם שבשמיים.

עם פשוטי ופשוטות העם עמדו בתפילה גם אנשים מכובדים ועשירים, אנשיהם בעלי דרגות רוחניות גבוהות ביותר. אישי ציבור, תלמידי חכמים מופלגים ואף צדיקים גלויים ונסתרים. והתחושה תמיד היא שכולם שווים בשעה שהם נכנסים בשערי בית –הכנסת אבוהב.

זמן מיוחד מאוד בבית-הכנסת אבוהב הוא הזמן שבו מוציאים את ספר התורה של ר' יצחק אבוהב. זה קורה שלוש פעמים בשנה, בסימן "כש"ר" - כיפור, שבועות וראש-השנה.
למעמד נשגב זה, מתקבצים כולם והאסוציאציה שעולה מהמעמד הוא לא פחות ולא יותר מאשר מעמד הר-סיני.
יראה ואהבה מעורבבים בלבבות באי בית-הכנסת, ובעיקר שמחה על הזכות לעמוד בתוך קהל קדוש, להיות חלק בלתי נפרד מהעם הנבחר.

 



בית הכנסת האר"י הספרדי
מיקומו של בית-הכנסת האר"י הספרדי הוא בתחתית העיר העתיקה, ממש על הכביש המשקיף על בית-העלמין.
זהו בית- הכנסת שהתפלל בו האר"י הקדוש בכבודו ובעצמו. תחושה חזקה עולה כאשר נכנסים בשערי בית הכנסת, עוצמה מלווה בקדושה. התחושה הולכת ומתחזקת כאשר נכנסים לתוך החדרון הקטן והחשוך המשויך לחדרו של האר"י. החדר אופף מסתורין, ומי שנכנס בכותלי החדר הקטן יכול ממש להרגיש חלק מתוך כתבי האר"י הקדוש שישב שם במשך שעות וימים וחיבר את חיבוריו החשובים ביותר.


בעודי משוטטת במרחבי בית-כנסת האר"י אני נתקלת באדם מבוגר יושב ולומד מתוך ספר הזוהר הקדוש.האיש מתחיל לספר סיפורים מלאי פרטים על האר"י. סיפורים ופרטים שעברו מדור לדור, ולעולם לא יפסיקו מלעבור. האיש אומר שבחדר הקטן והחשוך למד האר"י עם אליהו הנביא בכבודו ובעצמו. האיש מציע לי לחזור פנימה, להדליק נר ולשבת קצת לבקש בקשות פרטיות. לנסות והתחבר עם נשמתו של האר"י ז"ל, וכך אולי להתחבר לעבר להווה ולעתיד של עם ישראל. צדיק אמיתי הוא אדם עם כוחות לראות את מה שמעבר לעכשיו, מעבר לקושי ולמצוקות. האר"י  הקדוש היה צדיק מסוג כזה, ולכן זכה לחבר חיבורים נשגבים כל-כך.

תורת הקבלה הולכת ומתעצמת ככל שעוברות השנים.
לא יאומן כמה אנשים ברחבי הארץ והעולם יושבים ולומדים מתורתו מידי יום
!


בית הכנסת יוסף קארו
אני הולכת בתוך אחד הרחובות היפים והמטויילים ביותר בצפת, לא ממש יודעת לאין להסתכל מרוב כל המבחר.
חנויות עמוסות ביצירות אומנות מקומית. כל סוחר מנסה למשוך את תשומת הלב ומזמין להיכנס לגלריה שלו,אבל אני רק רוצה להתבונן בלי באמת לנגוע במשהו
.

באמצע השיטוט שלי אני נתקלת בשלט המזמין אותי להיכנס לתוך בית כנסת יוסף קארו. רכתב את "השולחן ערוך", ואת הספר "בית-יוסף". השולחן ערוך זהו ספר הלכה. נראה לכאורה שזהו חיבור שלא תואם את רוחה של העיר צפת, אך ללא אותם גדרות והלכות ששמו לנו הצדיקים לא נדע מה לעשות עם כל אותו האור הגדול וההתלהבות שיכולה להיות כשלומדים ומכירים את כתבי המקובלים. בית- הכנסת יוסף קארו, הוא בעל חן מיוחד. 
 




צנוע, חם וברור מיד כי קהל המתפללים בו הם בני עדות המזרח.

ברעידת האדמה שהתרחשה בצפת בשנת 1759, נהרס קליל גם בית-הכנסת יוסף קארו. הוא שוקם זמן בצורה מינימלית והיה לבית-מדרש צנוע בהרבה. בשנת 1837 נהרס בית הכנסת יוסף קארו בשנית ברעידת אדמה חוזרת, ושיקומו המלא נמשך כ-10 שנים. גם עכשיו בביקורי בבית- הכנסת ע"ש ריוסף קארו, נערכים בו שיפוצים והרחבה.
נראה כי תמיד מתפללי בית-הכנסת שואפים להרחיב, ולהפיק יותר מתוך הקיים. 
 אומרים שכמות האנשים שנכנסים לתוך בית- הכנסת בשבת היא ממש לא הגיונית ביחס לגודל בית-הכנסת. מזכיר את האמירה הידועה על בית המקדש.."עומדים צפופים, ומשתחווים רווחים..." הקדושה ששורה בבית הכנסת יוסף קארו עושה את שלה ולא משאירה שום יהודי בחוץ.

בית- הכנסת אבריטש'.
מדהים לשמוע את הספור של בית-הכנסת אבריטש'.
האדמו"ר מאבריטשחזה את רעידת האדמה הצפויה בשנת 1837 להתרחש והודיע שכל מי שרוצה להינצל מהרעש הגדול יבוא לבית הכנסת אבריטשייצמד יחד איתו ועם שאר המתפללים לארון הקודש. וכך בדיוק היה. כל אותם אנשים שהקשיבו ועשו מה שהאדמו"ר אמר זכה לשרוד את הרעש הגדול

מסופר על האדמו"ר מאבריטששעוד היה נמצא בעיר אבריטשהגיע אליו שליח מארץ ישראל כדי לשכנע אותו לעלות לארץ. האדמו"ר התעניין,ושאל מה יש בא"י? ענה השליח כי האדמה שם כולה עשויה מאבנים טובות ומרגליות. לאחר זמן,עלה האדמו"ר לארץ והתאכזב לגלות שהאדמה בארץ היא כמו כל אדמה, עשויה עפר ואבנים. פגש האדמו"ר את השליח לאחר זמן, וניסה להבין מדוע הוא אמר שבארץ ישראל האדמה היא כולה אבנים טובות ומרגליות והמציאות בפועל שונה בתכלית?! ענה השליח:האדמה אכן עשויה מאבנים טובות ומרגליות, אך כנראה אתה עוד לא זכית לראייה מיוחדת שתראה לך את המציאות כפי שהיא באמת..ובאמת אחרי תקופה מסוימת הודיע האדמו"ר כי הוא זכה לראות את המציאות האמיתית, והאדמה הקדושה עשויה מאבנים טובות ומרגליות.

שני מקרים אלו משקפים את קדושתו של האדמו"ר ראברהם דב בער מאבריטששידע לראות פנימה, אל תוך עומקם של החיים. באווירה בבית הכנסת אבריטשמורגשת גדולתו של הדמות שעיצבה את המקום. לא סתם בית-הכנסת מאבריטשנבחר על-ידי המקומיים לאחד מבתי הכנסת המבוקשים לעריכת בריתות מילה, ושאר אירועים משפחתיים הקשורים למסורת ישראל.



 





בית-כנסת האר"י האשכנזי
בית כנסת האר"י האשכנזי בצפת נמצא בלב ליבה של העיר העתיקה.
אי אפשר להתעלם מקיומו, או לא להיכנס אליו. מאות המבקרים שפוקדים את בית כנסת האר"י האשכנזי נפעמים מיופיו של ארון הקודש. ארון הקודש הוא עבודת אומנות של ממש, המשלב יופי ואסטטיקה יחד עם הדרת קודש.

חצר בית הכנסת הינו מקום חשוב בפני עצמו. הוא מכונה בשם "חקל תפוחים קדישין", ומידי ערב שבת נהגו להתכנס בו האר"י הקדוש עם גוריו ולקבל את פני השבת. לא סתם נבחר דווקא המיקום הזה על-ידי חבורתו של האר"י, הנוף הצופה אל קיברו של רשמעון בר-יוחאי במירון משרה על כל אחד אוירה גלילית של מיסטיקה והרצון להתקרב ולהתחבר אל מה שמעבר לכאן ועכשיו.

מסופר שבימי המצור בתש"ח, חדר רסיס פגז של תותח לתוך בית כנסת האר"י האשכנזי. הנס שאירע הוא לא נתפס ממש, למרות שבית הכנסת המה באותה שעה באנשים לא נגרמה אף פגיעה בנפש. עד היום הזה, ניתן לראות את החור שיצר רסיס הפגז בבימה. מתוך תחושתי הפנימית אני יכולה לומר שרוחו של האר"י נמצאת עדיין במקום ומסייעת בהשגחה הפרטית שיש שם.

המניין בנוסח האשכנזי בבית הכנסת הוא אחד מהבודדים בעיר העתיקה בצפת. הניגונים, והשירה הבוקעים מבית הכנסת האר"י האשכנזי בשבתות ובימים טובים יכולים להחזיר לבית אבא. הרגשתי פתאום עד כמה האדם יכול לחפש חידושים בעולם, נוסחי תפילה יפים שהוא לא מכיר צורות ייחודיות של מבני בתי-כנסת אך תמיד תהיה פינה חמה בליבו לדברים שהוא גדל עליהם, הרגשתי פתאום איך מעגל נסגר. הרגשתי איך אני חוזרת לשורשים האמתיים שלי.
 

על כותבת המאמר
נסיה כהן, כותבת המאמר מתגוררת כבר מספר שנים בצפת.
נסיה הגיעה לצפת לשנה של לימודי מדרשה בעיר ומאז נשארה בה. כיום היא בעלת משפחה, ועוסקת בתחומים שונים.
 "
איכות החיים והאוירה בצפת מפצה על המרחק הרב מהמשפחה במרכז. זה הבית האמיתי שלי.
מי שנקשר לכאן אפילו מביקור קצר לא יכול להיפרד..." כך מתארת הכותבת את השנים בהם היא גרה בעיר.


תודה מיוחדת לגלית עמיאל על חלק מתמונות המאמר.